Tal Nitzán

יקיצה

צִוְחַת הַיּוֹנִים הַמְגֻנָּה קָרְעָה אֶת הַשֵּׁנָה

אַקְוַרְיוּם הַחֲלוֹם הִתְנַפֵּץ

דָּגִים מַרְהִיבִים פִּרְכְּסוּ בֵּין הָרְסִיסִים

וְגָוְעוּ

נָסוֹגוּ מִפְּנֵי עוֹד יוֹם

לֹא מַסְעִיר דַּיּוֹ לֹא מְיַסֵּר דַּיּוֹ

לֹא קָשֶׁה דַּיּוֹ לֹא רַךְ דַּיּוֹ

מֵעִיק בִּסְתָמוֹ כְּמוֹ נוֹצַת יוֹנָה

  

Erwachen

Das abscheuliche Gekreisch der Tauben zerriss den Schlaf
das Traumaquarium zersprang
entzückende Fische zuckten zwischen den Splittern
und verendeten
entzogen sich einem weiteren Tag
der nicht reizvoll genug nicht peinigend genug
nicht hart genug nicht zart genug
belastend ist in seiner Seichtheit wie eine Taubenfeder